1. נגד הנאשם בתיק זה הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שסירב לתת דגימת אוויר נשוף לפי דרישת שוטר.
2. הנאשם כפר, באמצעות בא כוחו, בעובדות כתב האישום וטען, כי לא נעצר כשהוא נוהג וכי "עובר למגע עם שוטר הוא נהג, היה פרק זמן אפל שבו השוטר לא יכל לראות את המתרחש. אנו טוענים שהוא לא סירב ושהוא לא שיכור".
המחלוקת אם כן, שעה שהנאשם מודה כי נהג עובר לאירוע (גם אם לטענתו לא נעצר כשהוא נוהג), מצטמצמת לעניין שאלת הסירוב.
3. מטעם המאשימה העידו; המתנדב איציק טואף (להלן: "איציק") והשוטרת לינור רוסינוב (להלן: "לינור"). מטעם ההגנה העידו הנאשם ואשתו, הגבר ספאא סריאלדין (להלן: "ספאא").
4. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר שעיינתי בראיות שהוגשו ע"י הצדדים, שוכנעתי שהתביעה הרימה את נטל ההוכחה הרובץ על שכמה וכי יש מקום להרשיע את הנאשם במיוחס לו, שכן הוכח שהנאשם סירב להיבדק שלא כדין וחרף העובדה שהוסברה לו המשמעות המשפטית של הסירוב.
5. מעדותו של איציק עולה, כי בעת שעמד מחוץ לניידת, הבחין ברכב שהגיע מכיוון דרום ונעצר במרחק של כ-70 מ' ממנו. איציק נכנס לניידת ונסע לכיוון הרכב, וכשהגיע, הבחין בנאשם יוצא מהרכב ואשתו, שהייתה לצידו, עוברת למושב הנהג. המתנדב הבחין שמפיו של הנאשם נודף ריח של אלכוהול ומשכך ביקש ממנו לבצע בדיקת נשיפון, אך הנ"ל נשף מחוץ לפיה חרף הסבריו של איציק. גם כשחזרו איציק והנאשם למקום עמידתה של לינור, התבקש הנאשם לבצע שוב בדיקת נשיפון, אך הוא סירב בתוקף והתחיל לקלל ולצעוק.
במזכר המפורט שערך איציק, חזר הנ"ל וציין כי ביקש מהנאשם מספר פעמים "לבצע נשיפון, אך סרב בתוקף". לטענתו, ביצע לו בדיקת מאפיינים ולאחר מכן הביא אותו ללינור לצורך בדיקת ינשוף. לינור הראתה לו את מכשיר הינשוף, אך הוא שוב החל לצעוק, אמר כי עשה את כל הבדיקות וכי הוא מסרב להיבדק במכשיר הינשוף. איציק מציין, כי הסביר לנאשם את משמעות הסירוב "כי אדם המסרב להיבדק רואים אותו כשיכור", אלא שהנאשם "צעק אמר שאני רוצה לחתום שאני מסרב".
6. ייאמר מיד, כי עדותו של איציק הותירה עליי רושם אמין ושוכנעתי כי היא משקפת נאמנה ובאופן מפורט את ההתרחשויות עובר ובמהלך האירוע. אני מאמין לאיציק כי הסביר לנאשם מהי המשמעות המשפטית של הסירוב להיבדק במכשיר הינשוף וכי חרף הסבר זה בחר הנאשם שלא להיבדק.
עדותו זו של איציק עולה בקנה אחד עם עדותה של לינור, שאף מציינת במזכר שערכה (ת/5), כי הראתה לנאשם את מכשיר הינשוף (לאחר שהנ"ל סירב לבצע שוב בדיקת נשיפון והחל לצעוק, לקלל ולהתנהג בצורה פרועה), ודרשה ממנו לעשות את הבדיקה לאחר שאיציק ביצע לו בדיקת מאפיינים. לינור מציינת כי "הנ"ל צעק ואמר שהוא לא רוצה לעשות את הבדיקה והוא מסרב לעשות את הבדיקה". איציק רשם בדו"ח המאפיינים ש"הנ"ל מסרב לאחר שהנ"ל חזר על דבריו מספר פעמים שהוא מסרב". איציק הדגיש לנ"ל וביקש ממנו לחתום על כך שהוא מסרב ו"הנ"ל חטף את העט מאיציק וחתם על הסירוב". בהמשך המזכר מציינת עוד, כי "איציק הסביר לנהג את משמעות הסירוב שמי שמסרב לבדיקה רואים אותו כנהג שיכור".
7. בעובדות המתוארות לעיל, ובשים לב לרושם המהימן שהותירו שני עדי התביעה, יש כדי להרים את הנטל לעניין המיוחס לנאשם, שכן הוכח מעל לכל ספק, כי סירב למסור דגימת נשיפה לצורך בדיקת שכרות וכי המשמעות המשפטית של סירוב זה הוסברה לו כנדרש.
אם לא די בכך, הרי שעיון בתוצאות בדיקת המאפיינים (סעיף 7 לדו"ח הפעולה ת/4) מגלה כי הנאשם התנדנד בעמידתו, נכשל במבחן הבאת האצבע על האף וכשל אף במבחן ההליכה על קו ישר. מאפיינים אלה, יש בהם כדי להצטרף למשמעות הסירוב ולהוסיף נדבך נוסף המחזק את הראיות נגד הנאשם (ונזכיר שנהיגה בשכרות ניתנת להוכחה גם ע"י ראיות עצמאיות כאלה).
8. מהצד האחר ונוכח התרשמותי מעדותם של הנאשם ואשתו, לא מצאתי כי יש בעדויות אלה כדי לסתור או להפריך את ראיות התביעה. הנאשם טען כי ביצע את בדיקות הנשיפה בנשיפון (לטענתו בהתאם לאופן שהוסבר לו) ואת בדיקת המאפיינים, וכי אם לא רצה להיבדק הרי שלא הייתה לו כל סיבה שיעשה בדיקות אלה. טענה זו של הנאשם דינה להידחות, שכן לא רק שהיא אינה עולה בקנה אחד עם חתימתו בסעיף 8 לת/4 לעניין משמעות הסירוב, אלא שהיא מהווה ניסיון מצידו להרחיק את עצמו מהמיוחס לו, שעה שלטענתו הוא ביצע את המאפיינים "טוב מאוד", וזאת בניגוד לעדויותיהם של איציק ולינור.
זאת ועוד, טענתו של הנאשם כי ביקש פעמיים לבצע בדיקת נשיפה וכי ביקש זאת גם מהקצין שהגיע למקום, לא קיבלה ביטוי במסמכים שהונחו בפניי, והינה בבחינת טענה כבושה. גם טענתו כי לא שתה אלכוהול באותו ערב מנוגדת להודעתו בסעיף 3 לדו"ח הפעולה ת/4, לפיה "שתה 3-4 בירות" בחתונה, והיא אינה עולה בקנה אחד עם ריח האלכוהול החריף שאיציק הריח מפיו.
9. גם בעדותה של ספאא לא היה כדי לסייע לנאשם, שכן, מעבר לרצון הברור שלה להרחיק את בעלה מהמיוחס לו, הרי שהיא דווקא סתרה את עדותו כאשר העידה (בעמוד 21 לפרוטוקול) כי לפני שהגיעו לחוף הים הם היו
בחתונה, וזאת בניגוד לעדותו של הנאשם בבית המשפט כי היו בבר מצווה. דבריה של ספאא דווקא עולים בקנה אחד עם הרשום בדו"ח הפעולה ומחזקים את האותנטיות של הדברים שנרשמו שם על ידי איציק. ניסיונו של הנאשם לטעון כי היה בבר מצווה על מנת להפריך את האמור בדו"ח הפעולה, נסתר אפוא על ידי אשתו, וגם בכך יש כדי לחזק את ראיות התביעה.
יצוין, כי סתירות ואי דיוקים נוספים היו גם לעניין הטענה שהשוטר צעק על ספאא, כפי שהנאשם טען, אלא שהיא לא העלתה עניין זה מיוזמתה באופן קולח ונזקקה לשאלה מפורשת של הסנגור (ועסקינן בחקירה ראשית להזכיר) כדי לאשר טענה זו (שניתן היה לצפות כי תועלה על ידה בעת שסיפרה את סיפור המקרה בתחילת עדותה).
10. העולה מכל האמור, ולאחר שקילת מכלול הראיות שהובאו בתיק זה והתרשמותי מהעדים, ומשלא הצליח הנאשם לסתור את החזקה לעניין הסירוב, אני קובע כי הוכח מעל לכל ספק סביר שהנאשם נהג בהיותו שיכור ועל כן
החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום.
11.
המזכירות תשלח לצדדים עותק הכרעת הדין ותזמנם לטיעונים לעונש ולמתן גזר דין ליום 08/07/13 בשעה 12:20.
ניתנה היום, י"ג סיון תשע"ג , 22 מאי 2013, בהעדר הצדדים ובהסכמתם.